על נישואין בחברה הערבית
הנושא עליו כתבנו לכם היום, הוא חלק בלתי נפרד מחיינו בעולם הזה, מנהגי החתונה והנישואין בחברה המוסלמית. וכדי שתחזיקו את עצמכם כי הפעם זה הולך להיות ארוווווווווךךךך….
אז קודם כל חשוב מאד לציין שבאסלאם אין נזירות – لا رهبنة في الإسلام (לַא רַהְבַּנַה פִי אלְאִסְלַאם) והנישואין באסלאם נחשבים למחצית הדת – الزواج نص الدين (אֵ(ל)זַّוַאג’ נֻצّ אֵ(ל)דִّין) כל מוסלמי אשר משמש או רוצה לשמש בתפקיד דתי חייב להיות נשוי משום שהנשואים שווים בערכם לקיום מחצית ממצוות הדת.
בשלב הראשון, כאשר רוצים להינשא יש את מה שנקרא الحكي والموافقة (אֵלְחַכִּי וִאלְמֻוַאפַקַה) – הדיבור וההסכם. אבי הארוס המיועד יחד עם אבי הארוסה המיועדת מסכימים ביניהם על אירוסי ילדיהם ועל חתונתם. בחברה הערבית המסורתית אין יחסים בין בנים לבנות, והאבות הם אלו שקובעים בענייני הנישואים. בחברה דתית, הגבר אינו רואה את אשתו לעתיד לפני האירוסין עצמם.
לפני הכרזת האירוסין עצמם, יש שלב ביניים שנקרא الفحوصات عن سمعة العيلة (אֵלְפְחוּצַאתִ עַן סֻמְעַתִ (א)לְעֵילֵה), הבדיקות על טיב/מוניטין המשפחה. לפני האירוסים מבררות שתי המשפחות פרטים זו על זו. מוניטין, עבר פלילי, עינייני כבוד המשפחה ועוד – משחקים תפקיד מכריע בהסכמה לאירוסין. אם צד אחד אינו מרוצה ממה שמעלה הבירור, האירוסין לא מתקיימים.
הצעת נישואין בערבית זה طلب الزواج (טַלַבּ אֵ(ל)זַّוַאג’) או طلب الإيد (טַלַבּ אלְאִיד).
אירוסים בערבית זה خطبة (חֻ’טְבֵּה)
מסיבת האירוסין נקראת בערבית حفلة الخطبة (חַפְלֵת אלְחֻ’טְבֵּה) או حفلة القهوة (חַפְלֵת אלְקַהְוֵה). אשר נערכת בדרך כלל בבית הורי הכלה, ורק לעיתים רחוקות נערכת באולם שמחות. המסיבה כוללת ארוחה משפחתית שבמסגרתה מכריזים על אירוסי שני הצדדים. במעמד זה הורי הארוסה ומשפחתה מכירים את הורי הארוס ומשפחתו. הארוס הטרי והארוסה הטריה מעניקים זה לזו טבעות. את הטבעת שמים על יד ימין עד החתונה עצמה. לעיתים הארוס מעניק לארוסה שרשרת זהב או יהלומים. מספר המשתתפים בארוחה קטן והוא כולל בדרך כלל את שתי המשפחות ולא חברים ומכרים. הדתיים נוהגים לקבוע תאריך לחתונה במעמד זה, אך אין זו חובה.
טבעת אירוסין או נישואין בערבית זה محبس (מַחְבַּס) או دبلة (דִבְּלֵה)
הפועל התארס בערבית הוא خطب – يخطب (חַ’טַבּ – יֻחְ’טֹבּ), בבניין הראשון בערבית.
וארוס, כשם עצם, בערבית הוא خطيب (חַ’טִיבּ) וארוסה היא خطيبة (חַ’טִיבֵּה)
מאורס, בצורת הבינוני הפועל של הבניין הראשון – خاطب (חַ’אטֵבּ) ומאורסת – خاطبة (חַ’אטְבֵּה)
אם שמעתם על זוג שהתארס תוכלו לברך אותם:
عقبال الفرحة الكبرى (עֻקְבַּאל (א)לְפַרְחַה (א)לְכֻּבְּרַא) או عقبال الفرحة الكاملة (עֻקְבַּאל (א)לְפַרְחַה (א)לְכַּאמְלֵה) והמשמעות היא שתזכו לחופה (שמחה) בקרוב.
לאחר האירוסים ולפני החתונה עצמה יש שלב שנקרא الفحوصات في المستشفى (אֵלְפְחוּצַאת פִי (א)לְמֻסְתַשְפַא) – הבדיקות בבית החולים. כיום מקובל כי הארוס לוקח את ארוסתו לבדיקות כלליות בבית החולים לגילוי מחלות תורשתיות, כולל בדיקות גנטיות, עקב שכיחות של נישואי קרובים בחברה המוסלמית. ואף יש משפט בערבית שאומר زواج القرايب – اكبر المصايب (זַוַאג’ (א)לְקַרַאיֵבּ – אַכְּבַּר (א)לְמַצַאיֵבּ) – נישואי הקרובים זהו האסון הגדול ביותר.
ביטול אירוסין בערבית זה : إلغاء الخطبة (אִלְעַ’אאִ (א)לְחֻ’טְבֵּה) או גם فسخ الخطبة (פַסְחִ’ (א)לְחֻ’טְבֵּה), וביטול לאחר עריכת האירוסין פוגע בכבודן של שתי המשפחות שנקשרו בקשרי האירוסין ובמוניטין שלהן בחברה הערבית. לכן, משפחות שנקשרו בקשרי נישואין, נמנעות עד כמה שאפשר מלבטל אותם. לעיתים מתבטלים אירוסין עקב גילוי פתאומי של מחלה אצל אחד מבני הזוג, בעיות מוסר שהוסתרו, אי התאמה בין בני הזוג המיועדים ועוד…
לפני טקס החתונה עצמו, נערך טקס נישואין לגבר עם הדת, זה נקרא تعليل (תַעְלִיל) או تعليلة (תַעְלִילֵה). מעין שעשועים לחתן לפני החתונה, במסגרת זו נאספים קרוביו הגברים של החתן וחבריו, יומיים-שלושה לפני החתונה. החתן מצמיד קוראן לחזהו ומתנהל בפניו מופע, מעין הצגה הכוללת שירים וריקודים. לעיתים נמשכים השעשועים לילה אחד ולפעמים מספר לילות רצופים.
מי שעורך את הנישואים נקרא בערבית المأذون (אֵלְמַאַד’וּן) שהוא רשם נישואים והוא חייב להיות עורך דין מוסלמי. בעיקרון, לכל עורך דין מוסלמי יש רשות לערוך נישואין, גם הוא עצמו אינו דתי.
הפועל חיתן בערבית הוא הפועל زوّج – يزوّج (זַוַّג’ – יְזַוֵّג’), בבניין השני בערבית.
חוזה נישואין בערבית נקרא عقد زواج (עַקְד זַוַאג’) או كتب كتاب (כַּתְבִּ כְּתַאבּ) או عقد الصفاح (עַקְדִ אֵ(ל)צַّפַאח) וגם قسيمت الزوج (קַסִימֵת אֵ(ל)זّוֹג’).
בשעת החתימה על הסכם הנישואין, עורך הנישואין קורא את סוּרַת אלְפַתִיחַה, הסורה הראשונה בקוראן. ומי שחותם על חוזה הנישואין הם הבעל או בא כוחו, האישה או בא כוחה, עורך הנישואין ושני עדים. את חוזה הנישואין כותבים בדרך כלל בבית אבי הכלה, אבל אפשר לרשום אותו גם בבית עורך דין מוסלמי.
משפחת החתן משלמת להורי הכלה מוהר, בערבית – مهر (מַהְר). המוהר מתחלק לשני סוגים, המהיר והדחוי.
המוהר המהיר, المعجل (אֵלְמְעַגַّ’ל) או المتقدم (אֵלְמִתְקַדֵّם), שהוא סכום סימלי, משלם החתן במעמד החתימה על הסכם הנישואין. והוא מיועד לקניית מוצרי חשמל, רהיטים ועוד. המוהר המהיר אינו מספיק לקניית כל הדרוש לזוג הצעיר, והורי הזוג נאלצים לסייע להם. כל צד משלם מחצית מן ההוצאות, כולל הוצאות החתונה. בדרך כלל בני מעמד הביניים אינם גרים אצל הוריהם לאחר הנישואים אלא שוכרים דירה.
המוהר הדחוי, المأجل (אֵלְמְאַגַّ’ל) או المتأخر (אֵלְמִתְאַחֵّ’ר), הוא המוהר אשר משלם הבעל לאשתו כאשר הוא מגרש אותה. מוהר זה גבוה שכן, ממנו עתידה האישה להתקיים.
חתן בערבית זה عريس (עַרִיס) וכלה זה عروس (עַרוּס), מסיבת החתונה בערבית נקראת عرس (עֻרֹס) וגם فرح (פַרַח) או فرحة (פַרְחַה).
ביום החתונה מוליכים את הכלה לבית החתן בתהלוכה גדולה שנקראת زفة العروس (זַפֵّתִ אלְעַרוּס).
ליל מסיבת החתונה נקרא الزفاف (אֵ(ל)זַّפַאף) או الزفة (אֵ(ל)זַّפֵה) וגם الحفلة (אֵלְחַפְלֵה) או السهرة (אֵ(ל)סַّהְרַה).
ארוחת הנישואין נקראת وليمة (וַלִימֵה).
המתנות שנותן החתן לכלה במסיבת החתונה נקראות شبكة (שַבְּכֵּה). ואם אתם מתכוונים להביא מתנות לזוג תדעו שבעבר היה נהוג לתת רק מטבעות וכסף מזומן לזוג שמתחתן אך היום נהוג להביא גם צ’קים. ומתנות אלו נקראות نقود (נְקוּד).
הלילה הראשון בו בני הזוג ישנים יחד נקרא גם ليلة الدخلة (לֵילֵת אֵ(ל)דַّחְ’לֵה) – בתרגום מילולי: ליל הכניסה, ליל ביתוק הבתולין.
המסיבה נערכת בדרך כלל בכפר, ברחבה גדולה ליד בית החתן וביום החתונה מסתובב רכב בכפר עם מערכת הגברה ומזמין את כל אנשים הכפר לשמחה. בערים נערכת החתונה לרוב באולם שמחות – قاعة الافراح (קַאעַתִ אלְאַפְרַאח).
לאירוע מזמינים בדרך כלל זמר مغني (מֻעַ’נִّי)/ مطرب (מֻטְרֵבּ) או תזמורת/להקה فرقة (פִרְקַה) כדי לשמח את החתן, הכלה והאורחים.
מרגע שנישאה הופכת האישה להיות حرمة (חֻרְמֵה), כלומר, אסורה, אשת איש.
המשפחות שנקשרו בקשרי משפחה הופכות להיות نسايب (נַסַאיֵבּ), כלומר, קרובים מקשרי נישואין.
ואם הלכתם להשתתף בחתונה ערבית אז תדעו גם איך לברך את הזוג הצעיר:
לחתן:
بارك الله لك وبارك عليك وجمع بينكما على الخير (בַּארַכּ אַלְלַّה לַכּ וּבַּארַכּ עַלֵיכּ וּגַ’מַע בַּיְנַכֻּמַא עַלַא אלְחֵ’יר) יברך אותך האלוהים, ויברך עליך ויאחד את שניכם בטוב.
לבני הזוג:
ان شاء الله تدوموا على بعضكم (אִנְ שַאא אַלְלַّה תְדוּמוּא עַלַא בַּעַצְ’כֹּם) הלוואי שתחיו יחד לנצח.
بالرفاة والبنين (בִּאלְרַפַאה וִאלְבַּנִין) ברווחה ובבנים.
לאחי הכלה/החתן הרווק:
عقبال عندك (עֻקְבַּאל עִנְדַכּ) בקרוב אצלך.
לנשוי שיש לו ילדים:
عقبال عند اولادك (עֻקְבַּאל עִנְד אַוְלַאדַכּ) בקרוב אצל ילדיך.
بفرحة اولادك (בִּפַרְחַת אַוְלַאדַכּ) בשמחת ילדיך.
ולנשוי שאין לו ילדים:
عقبال عندك بالعريس (עֻקְבַּאל עִנְדַכּ בִּאלְעַרִיס) בקרוב אצלך – חתן.
כמה דגשים לגבי הנישואין באסלאם:
הנישואין לפי דת האסלאם אינם אפשריים אלא בהתקיים שלושה תנאים אצל כל אחד מבני הזוג:
הגבר חייב להיות בוגר (בן 11), לא משוגע ומוסלמי.
האישה חייבת להיות בוגרת, לא משוגעת ומוסלמית.
לפי המנהגים הבת נחשבת לבוגרת מרגע קבלת המחזור הראשון, לפי החוק האזרחי ערבי, בת נחשבת לבוגרת מגיל 15 בלבד.
בשלושה מקרים בלבד יכול האב לסרב לחתונת בתו: אם החתן קלפן (מהמר), מכור לסמים (נרקומן) או מכור לאלכוהול (שתיין).
הגבר חייב לעשות לאשתו שלושה דברים:
1. لازم يكسيها (לַאזֵם יִכְּסִיהַא) להלביש אותה
2. لازم يعليها (לַאזֵם יְעְלִיהַא) לפרנס אותה
3. لازم ينيكها (לַאזֵם יְנִיכְּהַא) לשכב עמה.
לפי ההלכה המוסלמית על הגבר לקיים יחסים אשתו לפחות פעם אחת בכל שלושה חודשים.
הנה כמה איסורים בנישואים באסלאם:
באסלאם יש התחשבות במעמד مراعيات المقام (מֻרַאעַיַאתִ אלְמַקַאם), אדם ממשפחה מכובדת למשל לא יישא אישה ממשפחה לא מכובדת.
כמו כן יש גם מניעה משפחתית موانع عائلية (מַוַאנֵע עַאאִלִיֵّה), לפי הדת המוסלמית אדם אינו יכול לשאת לאישה את אמו, בתו, אחותו, בת אחותו ובכל מי שינקה עמו מאותו שד לפחות שלוש פעמים.
ורגע לפני סיום, שני סוגי נישואים שקיימים באסלאם:
• زواج المتعة (זַוַאג’ אלְמֻתְעֵה) או زواج المسار (זַוַאג’ אלְמַסַאר) הם נישואי הנאה לזמן מוגבל. בנישואים אלה בני הזוג מתחתנים למטרה מסוימת ולזמן מוגבל, והם מסכימים מראש להתגרש בסוף תקופה זו. הם מותרים ואף מקובלים בזרם השִיעַה של האסלאם. הם נכנסו “בדלת האחורית גם לסֻנַה- על אף שעל פי הדת הם אסורים.
• زواج الشغار (זַוַאג’ אֵ(ל)שִّעַ’אר) או زواج التبادل (זַוַאג’ אֵ(ל)תַّבַּאדֹל) הם נישואי הסכם או חליפין. אלו נישואים בין שתי משפחות המסכימות ביניהן לחתן בן ובת מכל צד לצד האחר כדי להימנע מלשלם מוהר.
