רַמַצָ’אן, הוא החודש התשיעי בלוח השנה המוסלמית, השנה ההִיגְ’רִית. בחודש זה חלה מצוות הצום שהיא אחת מחמשת יסודות האסלאם. המוסלמים מכנים את החודש הזה שַהְר רַמַצָ’אן אֵל מֻבַּארַכּ. עבור המוסלמים זהו חודש של התבוננות פנימית, התקרבות לאל, עבודה על מידות כמו צניעות וענווה, מעשי חסד, נתינת צדקה וריבוי בתפילות. הצום הוא למעשה הדרך להזדהות עם העניים והרעבים. 
הייחוד של חודש זה הוא הצום, המצווה מן הקוראן. חל איסור על אכילה, שתייה ועישון במשך כל חודש הרַמַצָ’אן. חודש הרַמַצָ’אן מתחלק בעצם לשני חלקים, שני שליש ושליש. 20 הימים הראשונים של החודש ו10 הימים האחרונים נקראים אַיַאם אֵל אִעְתִקָאף בהם המוסלמי מתאמץ יותר, התפילות ארוכות יותר וההתקרבות לאל רבה יותר מצדו.
במהלך חודש הרַמַצָ’אן אסור להילחם, ולכן זהו נחשב לחודש של שלום. 
המוסלמים צמים במשך שעות היום, כלומר משעת הזריחה ועד שקיעתה של השמש. במקומות מסוימים עדיין קיים טַבַּّאל, אדם ההולך עם תוף ברחובות השכונה ומעיר את האנשים לפני זריחת החמה על מנת שיתעוררו לתפילה במסגד, הגברים הולכים להתפלל במסגד ואילו הנשים מכינות את הסוּחוּר שהיא הארוחה המפסקת, אחריה מתחיל הצום. כל המשפחה אוכלת ביחד, לאחר מכן הגברים מתארגנים לעבודה ובדרך כלל, אם האישה אינה עובדת, היא חוזרת לישון. כיום נהוג, כמעט בכל מקומות העבודה והמקצועות לסיים את יום העבודה מוקדם בתקופת הרַמַצָ’אן. פועלים, עובדים ואפילו רופאים ועורכי דין, מסיימים את יום עבודתם בסביבות השעה 14 בצהריים וחוזרים הביתה. תפקידה של האישה הוא לדאוג לארוחת האִִפְְטָאר, שזאת הארוחה המסיימת את הצום, לקנות לבשל ולהכין את הארוחה. שוברים את הצום עם עוגייה וכוס תה, משהו קליל בכדי לא להכביד על הבטן ולאחר מכן אוכלים את האִפְטָאר. במקומות מסוימים ועד היום בירושלים, יש תותח גדול עוד מימי האימפריה העות’מנית, שיורה תחמיש או סוג של ח”ק, וזה מסמל את סיום הצום לאותו היום ומצביע על האפשרות להתחיל לאכול. לאט לאט תוכלו לראות את רחובות העיר מתרוקנים, אנשים אוכלים בביתם או במסעדות, לאחר מכן מתפללים את תפילת התַרַאוִיח תפילה המייחדת את חודש הרַמַצָ’אן כשבסיומה מתחילות חגיגות ערבי הרַמַצָ’אן, עם מאכלים ומתוקים השמורים לחודש זה. 
הברכה מקובלת המתחילה כשבוע לפני החודש בערך ונמשכת יום-יומיים לאחר תחילתו היא רַמַצָ’אן כַּרִים, (רַמַצָ’אן המכובד). והתשובה השכיחה ביותר היא אַלְלַّה אַכְּרַם. בפתיחתו של חודש הרַמַצָ’אן נהוג לומר,. אִנְשָאַלְלַّה יְנַעַאד עַלֵינַא בִּאלְחֵ’יר וּבִּאלְתֹמְן וִבִּאלְתַבְּרִקַאת. (אם ירצה השם, יענה לנו בטוב, באמונה ובברכות).
בליל ה27 לחודש הרַמַצָ’אן מציינים המוסלמים את לֵילַת אֵל קַדְר, (ליל הגורל). על פי המסורת בלילה זה הייתה ההתגלות הראשונה של המַלַאכּ גִ’יבְּרִיל אל מוחמד, והוא הוריד לו באותו הערב את סוּרַת אֵל עַלַק,  (סורת הדם הקרוש).

סוּרַת אֵל עַלַק, סורה 96
1. קרא בשם ריבּונךָ אשר ברא, 2. ברא את האדם מטיפת דם מעוּבַּה. 3. קרא, הן ריבּונךָ הוא רב חסד, 4. אשר לימד בקולמוס, 5. לימד את האם את אשר לא ידע, 6. לא ולא! האדם פָּרק עוּלוּ, 7. כי ראה עצמו בלתי נזקק, 8. ואולם אל ריבּונךָ ישובו הכל.
9. הראית את האוסר, 10. על עבר להתפלל?, 11. שווה בנפשך! בין אם ישרה דרכו, 12. או ציווה על יראת שמיים- 13. שווה בנפשך! ובין אם הכחיש או פנה עורף, 14. האם לא יֵדע כי אלוהים רואה? 15. לא ולא! אם לא יחדל, נֹאחז בציצית ראשו, 16. ציצית כוזבת וחַטָּאה, 17. יזעיק נא את מרעיו, 18. נזעיק אנו את מלאכי החבלה. 19. לא ולא! אַל תישָמע לו, השתחווה וקְרַב
(הקוראן, אורי רובין, אוניברסיטת תל אביב- הוצאה לאור, 2005. עמ’ 527)

וכן קוראים את סוּרַת אֵל קַדְר, سورة القدر, (סורת ליל הגורל).

סוּרַת אֵל קַדְר, סורה 97

1. הורדנוהו ממרומים עם בוא ליל אלקדר 2. מה תדע על ליל אלקדר? 3. ליל אלקדר טוב מאלף חודשים. 4. המלאכים והרוח מורידים בו ממרומים כל דבר שנגזר ברשות ריבונם. 5. ישרור השלום בו עד עלות השחר
(הקוראן, אורי רובין, אוניברסיטת תל אביב- הוצאה לאור, 2005. עמ’ 528)

בלֵילַת אֵל קַדְר מתפללים לאורך כל הלילה, משום שעל פי הקוראן המכובד, בלילה זה נגזרים הגורלות וכל אדם נמדד על פי מעשיו, מי לשבט ומי לחסד.
מיד בצאת חודש הרַמַצָ’אן מתחיל חג הנקרא עִיד אֵל פִטֵר אֵ-סַّעִיד או אֵל עִיד אֵ-צְّעִ’יר (החג הקטן). עִיד אֵל פִטֵר הוא החג הנחגג מיד בסיום הרַמַצָ’אן והוא נמשך 3 ימים. נוהגים לקנות לילדים ובכלל בגדים חדשים ומתנות לקרובים. ביום הראשון של החג, בבוקר, אחרי התפילה, נהוג לעלות כל המשפחה יחד אל בית העלמין לבקר את הקרובים שנפטרו, מדובר בקרובים למשפחה בלבד, ולא קרובים של מישהו אחר. לאחר מכן, מנצלים את הזמן לנוח, לאכול, לארח ולהתארח. נהוג בחג הזה גם לתת צדקה. 
לדוגמה, משפחה שיש לה כסף ואמצעים ושוחטת כבש, מחלקת את הבשר לשלושה שלישים, כאשר שליש אחד הוא עבור המשפחה, השליש השני משמש לאירוח וכיבוד ואילו השליש האחרון נתרם לנזקקים ועניים.