נעמי שמר 12, יבנה. בתיאום מראש בלבד

זַי אלְהַוַא – עַבְּד אלְחַלִים חַאפֵט’

زي الهوا يا حبيبي زي الهوا

وآه من الهوى يا حبيبي آه من الهوى

وخذتني من إيدي يا حبيبي ومشينا

تحت القمر غنينا وسهرنا وحكينا

وفي عز الكلام سكت الكلام

وأتاريني ماسك الهوا بإيدية

وآه من الهوى يا حبيبي آه من الهوى يا حبيبي

وخذتني ومشينا والفرح يضمنا

ونسينا يا حبيبي مين إنت ومين أنا

حسيت إن هوانا ح يعيش مليون سنة

وبقيت وانت معايا الدنيا ملك إيدية

أقمر على هوايا تقول أمرك يا عينية

وفي عز الكلام سكت الكلام

وأتاريني ماسك الهوا بإيدية

وآه من الهوى يا حبيبي آه من الهوى يا حبيبي

خايف ومشيت وأنا خايف

إيدي في إيدك وأنا خايف

خايف على فرحة قلبي

خايف على شوقي وحبي

وياما قلت لك أنا

واحنا في عز الهنا

قلت لك يا حبيبي

لا أنا قد الفرحة ديّ

وحلاوة الفرحة ديّ

خايف لا في يوم وليلة

ماألاقكش بين إيدية

تروح وتغيب عليّ

وقلت لي يا حبيبي ساعتها

دي دنيتي إنت اللي ملتها

وفي عز الكلام سكت الكلام

وأتاريني ماسك الهوا بإيدية

وآه من الهوى يا حبيبي آه من الهوى يا حبيبي

وخذتني يا حبيبي ورحت طاير طاير

وفتني يا حبيبي وقلبي حاير حاير

وقلت لي راجع بكرة أنا راجع

وفضلت مستني بآمالي

ومالي البيت بالورد بالشوق بالحب بالأغاني

بشمع قايد بأحلى كلمة فوق لساني

كان ده حالي يا حبيبي لما جيت

رددنا الغنوة الحلوة سوى

ودبنا مع نور الشمع . دبنا سوى

ودقنا حلاوة الحب . دقناها سوى

وفي لحظة لقيتك يا حبيبي زي دوامة هوا

رميت الورد طفيت الشمع يا حبيبي

والغنوة الحلوة ملاها الدمع يا حبيبي

وفي عز الأمان ضاع مني الأمان

وأتاريني ماسك الهوا بإيدية

وآه من الهوى يا حبيبي آه من الهوى يا حبيبي

זַיְ (א)לְהַוַא יַא חַבִּיבִּי זַיְ (א)לְהַוַא
וּאַאה מִן (א)לְהַוַא יַא חַבִּיבִּי אַאה מִן (א)לְהַוַא
וּחַ’דְ’תִנִי מִן אִידִי יַא חַבִּיבִּי וּמְשִינַא
תַחְת (א)לְקַמַר עַ’נֵינַא וּסְהֵרְנַא וּחַכֵּינַא
וּפַי עִז (א)לְכַּלַאם סִכְּת (א)לְכַּלַאם
וַאתַארִינִי מַאסֵכּ (א)לְהַוַא בִּאִידַיַה
וּאַאה מִן (א)לְהַוַא יַא חַבִּיבִּי אַאה מִן (א)לְהַוַא יַא חַבִּיבִּי
וּחַ’דְ’תִנִי וּמְשִינַא וִ(א)לְפַרְח יַצֻ’מִנַא
וּנְסִינַא יַא חַבִּיבִּי מִין אִנְתַ וּמִין אַנַא
חַסֵית אִנִ הַוַאנַא חַ יְעִיש מַלְיוּן סַנַה
וּבַּקֵית וּאִנְתַ מַעַאיַא (אל)דֻנְיַא מִלְכּ אִידַיַה
אַקְמֻר עַלַא הַוַאיַא תְקוּל אַמְרַכּ יַא עֵינַיַה
וּפַי עִז (א)לְכַּלַאם סִכְּת (א)לְכַּלַאם
וַאתַארִינִי מַאסֵכּ (א)לְהַוַא בִּאִידַיַה
וּאַאה מִן (א)לְהַוַא יַא חַבִּיבִּי אַאה מִן (א)לְהַוַא יַא חַבִּיבִּי
חַ’איֵף וּמְשִית וַאנַא חַ’איֵף
אִידִי פִי אִידֵכּ וַאנַא חַ’איֵף
חַ’איֵף עַלַא פַרְחֵת קַלְבִּי
חַ’איֵף עַלַא שוֹקִי וּחֻבִּי
וּיַאמַא קֻלְתִ לַכּ אַנַא
וַאחְנַא פִי עַז (א)לְהַנַא
קֻלְתִ לַכּ יַא חַבִּיבִּי
לַא אַנַא קַד (א)לְפַרְחַה דִיֵ
וּחַלַאוְת (א)לְפַרְחַה דִיַ
חַ’איֵף לַא פִי יוֹם וּלֵילֵה
מַא אַלַאקִכְּש בַּיְן אִידַיַה
תְרוּח וּתְעִ’יבּ עַלַיַ
וּקֻלְתִ לִי יַא חַבִּיבִּי סַאעֵתְהַא
דִי דֻנְיַתִי אִנְתַ אִללִי מַלֵתְהַא
וּפַי עִז (א)לְכַּלַאם סִכְּת (א)לְכַּלַאם
וַאתַארִינִי מַאסֵכּ (א)לְהַוַא בִּאִידַיַה
וּאַאה מִן (א)לְהַוַא יַא חַבִּיבִּי אַאה מִן (א)לְהַוַא יַא חַבִּיבִּי
וּחַ’דְ’תִנִי יַא חַבִּיבִּי וּרֻחֵתִ טַאיֵר טַאיֵר
וּפֻתִנִי יַא חַבִּיבִּי וּקַלְבִּי חַאיֵר חַאיֵר
וּקֻלְתִ לִי רַאגַ’ע בֻּכְּרַה אַנַא רַאגַ’ע
וּפְצִ’לְתִ מִסְתַנַא בִּאַאמַאלִי
וּמַאלִי (א)לְבֵּית בַּ(א)לְוַרְד בַּ(אל)שוֹק בַּ(א)לְחֻבּ בַּ(א)לְאַעַ’אלִי
בִּשַמַע קַאיֵד בִּאַחְלַא כִּלְמֵה פוֹק לִסַאנִי
כַּאן דַה חַאלִי יַא חַבִּיבִּי לַמַא גֵ’ית
רַדֵדַנַא (א)לְעִ’נְוַה (א)לְחִלְוַה סַוַא
וּדֻנְיַא מַעַ נוּר (אל)שַמַע דֻבְּנַא סַוַא
וּפִי לַחְטַ’ה לַקֵיתַכּ יַא חַבִּיבִּי זַיְ דַוַאמֵה הַוַא
רַמֵיתִ (א)לְוַרְד טַפֵיתִ (אל)שַמַע יַא חַבִּיבִּי
וִ(א)לְעִ’נְוַה מַלַאהַא (אל)דַמַע יַא חַבִּיבִּי
וּפַי עִז (א)לְכַּלַאם סִכְּת (א)לְכַּלַאם
וַאתַארִינִי מַאסֵכּ (א)לְהַוַא בִּאִידַיַה
וּאַאה מִן (א)לְהַוַא יַא חַבִּיבִּי אַאה מִן (א)לְהַוַא יַא חַבִּיבִּי
זַיְ (א)לְהַוַא יַא חַבִּיבִּי זַיְ (א)לְהַוַא
וּאַאה מִן (א)לְהַוַא יַא חַבִּיבִּי אַאה מִן (א)לְהַוַא
וּחַ’דְ’תִנִי מִן אִידִי יַא חַבִּיבִּי וּמְשִינַא
תַחְת (א)לְקַמַר עַ’נֵינַא וּסְהֵרְנַא וּחַכֵּינַא
וּפַי עִז (א)לְכַּלַאם סִכְּת (א)לְכַּלַאם
וַאתַארִינִי מַאסֵכּ (א)לְהַוַא בִּאִידַיַה
וּאַאה מִן (א)לְהַוַא יַא חַבִּיבִּי אַאה מִן (א)לְהַוַא יַא חַבִּיבִּי
וּחַ’דְ’תִנִי וּמְשִינַא וִ(א)לְפַרְח יַצֻ’מִנַא
וּנְסִינַא יַא חַבִּיבִּי מִין אִנְתַ וּמִין אַנַא
חַסֵית אִנִ הַוַאנַא חַ יְעִיש מַלְיוּן סַנַה
וּבַּקֵית וּאִנְתַ מַעַאיַא (אל)דֻנְיַא מִלְכּ אִידַיַה
אַקְמֻר עַלַא הַוַאיַא תְקוּל אַמְרַכּ יַא עֵינַיַה
וּפַי עִז (א)לְכַּלַאם סִכְּת (א)לְכַּלַאם
וַאתַארִינִי מַאסֵכּ (א)לְהַוַא בִּאִידַיַה
וּאַאה מִן (א)לְהַוַא יַא חַבִּיבִּי אַאה מִן (א)לְהַוַא יַא חַבִּיבִּי
חַ’איֵף וּמְשִית וַאנַא חַ’איֵף
אִידִי פִי אִידֵכּ וַאנַא חַ’איֵף
חַ’איֵף עַלַא פַרְחֵת קַלְבִּי
חַ’איֵף עַלַא שוֹקִי וּחֻבִּי
וּיַאמַא קֻלְתִ לַכּ אַנַא
וַאחְנַא פִי עַז (א)לְהַנַא
קֻלְתִ לַכּ יַא חַבִּיבִּי
לַא אַנַא קַד (א)לְפַרְחַה דִיֵ
וּחַלַאוְת (א)לְפַרְחַה דִיַ
חַ’איֵף לַא פִי יוֹם וּלֵילֵה
מַא אַלַאקִכְּש בַּיְן אִידַיַה
תְרוּח וּתְעִ’יבּ עַלַיַ
וּקֻלְתִ לִי יַא חַבִּיבִּי סַאעֵתְהַא
דִי דֻנְיַתִי אִנְתַ אִללִי מַלֵתְהַא
וּפַי עִז (א)לְכַּלַאם סִכְּת (א)לְכַּלַאם
וַאתַארִינִי מַאסֵכּ (א)לְהַוַא בִּאִידַיַה
וּאַאה מִן (א)לְהַוַא יַא חַבִּיבִּי אַאה מִן (א)לְהַוַא יַא חַבִּיבִּי
וּחַ’דְ’תִנִי יַא חַבִּיבִּי וּרֻחֵתִ טַאיֵר טַאיֵר
וּפֻתִנִי יַא חַבִּיבִּי וּקַלְבִּי חַאיֵר חַאיֵר
וּקֻלְתִ לִי רַאגַ’ע בֻּכְּרַה אַנַא רַאגַ’ע
וּפְצִ’לְתִ מִסְתַנַא בִּאַאמַאלִי
וּמַאלִי (א)לְבֵּית בַּ(א)לְוַרְד בַּ(אל)שוֹק בַּ(א)לְחֻבּ בַּ(א)לְאַעַ’אלִי
בִּשַמַע קַאיֵד בִּאַחְלַא כִּלְמֵה פוֹק לִסַאנִי
כַּאן דַה חַאלִי יַא חַבִּיבִּי לַמַא גֵ’ית
רַדֵדַנַא (א)לְעִ’נְוַה (א)לְחִלְוַה סַוַא
וּדֻנְיַא מַעַ נוּר (אל)שַמַע דֻבְּנַא סַוַא
וּפִי לַחְטַ’ה לַקֵיתַכּ יַא חַבִּיבִּי זַיְ דַוַאמֵה הַוַא
רַמֵיתִ (א)לְוַרְד טַפֵיתִ (אל)שַמַע יַא חַבִּיבִּי
וִ(א)לְעִ’נְוַה מַלַאהַא (אל)דַמַע יַא חַבִּיבִּי
וּפַי עִז (א)לְכַּלַאם סִכְּת (א)לְכַּלַאם
וַאתַארִינִי מַאסֵכּ (א)לְהַוַא בִּאִידַיַה
וּאַאה מִן (א)לְהַוַא יַא חַבִּיבִּי אַאה מִן (א)לְהַוַא יַא חַבִּיבִּי

כמו אהבה אהובי כמו אהבה

ואיני יכול לסבול זאת יקירי איני יכול

לקחת אותי בידי יקירי והלכנו

תחת הירח שרנו וחגגנו ודיברנו

באמצע הדיבור נעצרו המילים

אז אין פלא שאני מחזיק את האהבה בידיי

ואיני יכול לסבול זאת יקירי איני יכול

לקחתי אותי בידי והלכנו והאושר הביך אותנו

ושכחנו מי אני ומי אתה

הרגשתי שאהבתנו תחיה מיליון שנה

וכשהיית איתי העולם היה בין ידיי

ואיני יכול לסבול זאת יקירי איני יכול

מפחד, אני הולך ומחפש

ידיי בידייך ואני מפחד

מפחד מתשוקתי ואהבתי

וכמה פעמים אמרתי לך

כשהיינו בשיא אהבתנו

אמרתי לך יקירי

איני יכול לסבול גם את האושר

אני פוחד שיום אחד

לא אמצא אותך בין ידיי

אתה תלך ותתרחק ממני

ואז אמרת לי יקירי

“אתה השלמת את עולמי”

ובאמצע הדיבור נעצרו המילים

אז אין פלא שאני מחזיק את האהבה בידיי

ואיני יכול לסבול זאת יקירי איני יכול

ולקחת אותי יקירי, ואז ריחפת ריחפת

ועברת על פניי וליבי אבד לי אבד

ואמרת שתחזור ויום למחרת חזרת

וחיכיתי מלא תקווה

מילאתי את הבית בורדים ותשוקה באהבה ובשירים

והדלקתי נרות והמילים הכי יפות היו כבר מוכנות

הכל היה מוכן עבורך יקירי היה מוכן כשבאת

והגבנו יחד בשירים הכי יפים

ונמסנו יחד עם שעוות הנרות יקירי

וטעמנו את יופי האהבה, טעמנו אותה יחד

ובבאת אחת מצאתיך אהובי כמו סופה

וזרקת את הפרחים וכיבית את הנרות

והשיר היפה המתלא בדעמות אהובי

ובשיאה של התקווה איבדתי את כולה

אז אין פלא שאני מחזיק את האהבה בידיי

ואיני יכול לסבול זאת יקירי איני יכול

דילוג לתוכן